וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף (שמות א,ח)
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת- הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר(שמות ב,יד)
וַיּאמֶר אֶל-בְּנתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיאכַל לָחֶם(שמות ב,כ)
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקב:וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים (שמות ב,כה)
וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה(שמות ג,יט)
וַיּאמֶר פַּרְעה מִי יְ-ה-וֹ-ָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְ-ה-וָ-ה וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ(שמות ה,ב)
כאשר משה רבנו נצטווה להטיל על מצרים את 10 המכות, סייע בידו אחיו אהרון בשלושת המכות הראשונות והכה במטהו את היאור (במכת דם וצפרדע) ואת הקרקע ( במכת הכינים).רש"י מסביר לנו את הטעם לכך בכך ש"לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו", משה מכיר תודה ליאור שהגן עליו ולכן אהרון מכה את היאור במקומו וכנ"ל במכת הכינים הקרקע שבה הוטמן המצרי שהרג משה לא יכולה ללקות על ידו.לכאורה לא ברור העניין שהרי היאור לא היה נפגע ממעשהו וכך גם הקרקע ומה באה התורה ללמדנו? ברור שיש כאן רעיון של חינוך להכרת תודה למי שסייע בידך, אלא שקריאה מחודשת של פרשת שמות מלמדת אותנו עד כמה תרבות כפיות הטובה היתה מושרשת במצרים וממילא משה, כמי שנלחם בתרבות זו צריך היה להתרחק ממידה זו מרחק רב.
השורש י.ד.ע חוזר ונשנה בפרשת שמות בהקשר של הכרת תודה וכפיות טובה:
פרעה שאינו יודע את יוסף מגלה בכך, כפי שמסביר בעל מנחה בלולה,את כפיות הטובה שלו שהרי עשה עצמו כמי שאינו מכיר את יוסף וניצל את העובדה שכל הדור (הן של ב"י והן של מצרים-חזקוני) שהכיר את יוסף ופועלו- מת ורוח חדשה החלה מנשבת מבית המלוכה המצרי , רוח של כפיות טובה למושיע הכלכלה המצרית.וכך, פרעה שאינו יודע את יוסף בתחילת הפרשה , אינו יודע גם את ה' בסופה (לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְ-ה-וָ-ה) וממילא הוא כופר בקיומו של מי שגילה לו ( או למי שמלך לפניו) את צפונות העתיד דרך חלום הפרות והשיבולים ובסיועו של יוסף הביא לצמיחתה ופריחתה של מצרים.
כפיות הטובה חיחלה כמובן גם לעם המצרי שרודה ומעביד את ב"י אך אפילו לתוך שורות עם ישראל עצמו כפי שמתואר בסיפור האיש המצרי המכה את העברי.מדרש הראובני יוצר זיקה בין מקרה המצרי המכה עברי לבין שני העברים הניצים. ע"פ המדרש ( המובא גם ברש"י) המצרי שכב עם אשת האיש העברי המזוהה כדתן ולאחר שדתן גילה זאת העבידו המצרי והכהו במטרה להורגו ולהסתיר את מעשהו.משה כידוע מציל את דתן אך זה לא מונע מדתן ואחיו אבירם המתקוטטים יום לאחר מכן אחד עם השני (ככל הנראה בהקשר של המקרה של המצרי) להלשין על משה בפני פרעה.כפיות הטובה הזו היא לדעתי אחת הסיבות להמשך הגלות המתבררת למשה באומרו :"אכן נודע הדבר" (ושוב שורש י.ד.ע בהקשר של כפיות טובה).בפעם הבאה שניתקל בהכרת טובה, לשם שינוי, הרי שזה אצל יתרו הגומל חסד עם משה שסייע לבנותיו , מארח אותו ואף נותן לו את ביתו לאישה.כאשר הקב"ה מתגלה למשה הוא נוקט בלשון "וידע אלוקים" במשמעות של הכרת טובה לשלושת האבות שבזכותם נגאלים ישראל.הכרת הטובה מחלחלת גם לשמו של אליעזר בנו של משה ("אלוקיי אבי היה בעזרי") ואף בשמו ואופיו של משה רבנו בכבודו ובעצמו: כמי ששמו נגזר מכך שמשו אותו מן היאור ורבים דאגו להצילו ובראשם אחותו הרי שהוא הופך למי שמש ומושיע אנשים מצרתם: דתן מהמצרי,בנות יתרו מהרועים וכמובן- עם ישראל ממצרים.גם אחותו, מרים, שהשגיחה עליו לדעה (שוב שורש ידע) מה יעשה לו, זוכה ברבות הימים להכרת טובה כאשר היא מצטרעת ועם ישראל כולו ממתין לה שבוע ימים עד שתשוב לאיתנה. דומה כי כל מהותו של העם היהודי (מלשון הודיה) הוא להכיר טובה האחד לרעהו ולהודות על מעשים טובים הנעשים האחד כלפי השני ובודאי כלפי ריבונו של עולם. לאור כל זת אך ברור לנו שכאשר משה מכה את מצרים ע"מ שידעו את ה' ויכירו בטובתו אין הוא יכול להשיב רעה תחת טובה למי שהצילו והגינו עליו וממילא ברור מדוע הוטלה משימה זו בידי אהרון.
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת- הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר(שמות ב,יד)
וַיּאמֶר אֶל-בְּנתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיאכַל לָחֶם(שמות ב,כ)
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקב:וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים (שמות ב,כה)
וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה(שמות ג,יט)
וַיּאמֶר פַּרְעה מִי יְ-ה-וֹ-ָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְ-ה-וָ-ה וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ(שמות ה,ב)
כאשר משה רבנו נצטווה להטיל על מצרים את 10 המכות, סייע בידו אחיו אהרון בשלושת המכות הראשונות והכה במטהו את היאור (במכת דם וצפרדע) ואת הקרקע ( במכת הכינים).רש"י מסביר לנו את הטעם לכך בכך ש"לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו", משה מכיר תודה ליאור שהגן עליו ולכן אהרון מכה את היאור במקומו וכנ"ל במכת הכינים הקרקע שבה הוטמן המצרי שהרג משה לא יכולה ללקות על ידו.לכאורה לא ברור העניין שהרי היאור לא היה נפגע ממעשהו וכך גם הקרקע ומה באה התורה ללמדנו? ברור שיש כאן רעיון של חינוך להכרת תודה למי שסייע בידך, אלא שקריאה מחודשת של פרשת שמות מלמדת אותנו עד כמה תרבות כפיות הטובה היתה מושרשת במצרים וממילא משה, כמי שנלחם בתרבות זו צריך היה להתרחק ממידה זו מרחק רב.
השורש י.ד.ע חוזר ונשנה בפרשת שמות בהקשר של הכרת תודה וכפיות טובה:
פרעה שאינו יודע את יוסף מגלה בכך, כפי שמסביר בעל מנחה בלולה,את כפיות הטובה שלו שהרי עשה עצמו כמי שאינו מכיר את יוסף וניצל את העובדה שכל הדור (הן של ב"י והן של מצרים-חזקוני) שהכיר את יוסף ופועלו- מת ורוח חדשה החלה מנשבת מבית המלוכה המצרי , רוח של כפיות טובה למושיע הכלכלה המצרית.וכך, פרעה שאינו יודע את יוסף בתחילת הפרשה , אינו יודע גם את ה' בסופה (לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְ-ה-וָ-ה) וממילא הוא כופר בקיומו של מי שגילה לו ( או למי שמלך לפניו) את צפונות העתיד דרך חלום הפרות והשיבולים ובסיועו של יוסף הביא לצמיחתה ופריחתה של מצרים.
כפיות הטובה חיחלה כמובן גם לעם המצרי שרודה ומעביד את ב"י אך אפילו לתוך שורות עם ישראל עצמו כפי שמתואר בסיפור האיש המצרי המכה את העברי.מדרש הראובני יוצר זיקה בין מקרה המצרי המכה עברי לבין שני העברים הניצים. ע"פ המדרש ( המובא גם ברש"י) המצרי שכב עם אשת האיש העברי המזוהה כדתן ולאחר שדתן גילה זאת העבידו המצרי והכהו במטרה להורגו ולהסתיר את מעשהו.משה כידוע מציל את דתן אך זה לא מונע מדתן ואחיו אבירם המתקוטטים יום לאחר מכן אחד עם השני (ככל הנראה בהקשר של המקרה של המצרי) להלשין על משה בפני פרעה.כפיות הטובה הזו היא לדעתי אחת הסיבות להמשך הגלות המתבררת למשה באומרו :"אכן נודע הדבר" (ושוב שורש י.ד.ע בהקשר של כפיות טובה).בפעם הבאה שניתקל בהכרת טובה, לשם שינוי, הרי שזה אצל יתרו הגומל חסד עם משה שסייע לבנותיו , מארח אותו ואף נותן לו את ביתו לאישה.כאשר הקב"ה מתגלה למשה הוא נוקט בלשון "וידע אלוקים" במשמעות של הכרת טובה לשלושת האבות שבזכותם נגאלים ישראל.הכרת הטובה מחלחלת גם לשמו של אליעזר בנו של משה ("אלוקיי אבי היה בעזרי") ואף בשמו ואופיו של משה רבנו בכבודו ובעצמו: כמי ששמו נגזר מכך שמשו אותו מן היאור ורבים דאגו להצילו ובראשם אחותו הרי שהוא הופך למי שמש ומושיע אנשים מצרתם: דתן מהמצרי,בנות יתרו מהרועים וכמובן- עם ישראל ממצרים.גם אחותו, מרים, שהשגיחה עליו לדעה (שוב שורש ידע) מה יעשה לו, זוכה ברבות הימים להכרת טובה כאשר היא מצטרעת ועם ישראל כולו ממתין לה שבוע ימים עד שתשוב לאיתנה. דומה כי כל מהותו של העם היהודי (מלשון הודיה) הוא להכיר טובה האחד לרעהו ולהודות על מעשים טובים הנעשים האחד כלפי השני ובודאי כלפי ריבונו של עולם. לאור כל זת אך ברור לנו שכאשר משה מכה את מצרים ע"מ שידעו את ה' ויכירו בטובתו אין הוא יכול להשיב רעה תחת טובה למי שהצילו והגינו עליו וממילא ברור מדוע הוטלה משימה זו בידי אהרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה