וּפַרְעה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת- עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה (יד,י)
וַיּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל-משֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ (יד,טו)
וַיִּצְעַק אֶל-יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָֹ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (טו,כה)
וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי (יז,ד)
יציאת מצריים היתה מלווה ללא ספק בהרבה המולה, ,רעש וצעקות שהרי לא בכל יום יוצא עם שלם המונה כמה מליונים ממצרים (ולמעשה ע"פ המדרש מעולם לא חמק עבד ממצרים) .אל מול הצעקות החוזרות ונשנות בפרשה ניצבת טענתו של משה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון",אך האם צעקתם של ב"י לה' זהה לצעקתו של משה? נביא את תרגומו של אונקלוס לכל אחת מהצעקות:
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה תרגום: וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְ-יָ
מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ תרגום: קַבֵּלִית צְלוֹתָךְ מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְלוּן
וַיִּצְעַק אֶל-יְ-ה-וָ-ה תרגום: וְצַלִי קֳדָם יְ-יָ
וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה תרגום: וְצַלִי משֶׁה קֳדָם יְ-יָ
צעקתם של ב"י כבר נשמעה קודם :
כשה' מתגלה למשה הוא אומר לו בין השאר:
וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו תרגום: וְיָת קְבֶלְתְּהוֹן שְׁמִיעַ קֳדָמַי מִן קֳדָם מַפְלְחֵיהוֹן אֲרֵי גְלֵי קָדָמַי יָת כֵּיבֵיהוֹן (שמות ג,ז;תרגום אונקלוס שם)
בכך מתייחס הקב"ה לזעקה-צעקה-שועה שעלתה מפיהם של ב"י כמתואר קודם לכן:
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב,כג)
כשבני ישראל צועקים , צעקתם נובעת מתוך חוסר אונים, מהקרביים, צעקה זו מגיעה עד כסא הכבוד אע"פ שאיננה תפילה ואינה תכליתית, זהו יותר אינסטיקט של עם שלם הצועק אל אלוקיו ולכן מתרגם זאת אונקלוס בלשון "זעקה" או "קובלנה".הקב"ה מקשיב וקולט את הצעקות הללו ומתחיל תהליך הגאולה ממצרים אך עם הגיעם לים סוף הקב"ה מודיע למשה שאין עוד צורך בצעקות של ב"י, זוהי עת המעשים ולכן "דבר אל ב"י ויסעו".לעומת זאת הצעקה של משה כולה תפילה סדורה וברורה, אינה נובעת מחוסר אונים אלא מרצון להיענות מהירה ולכן מתרגמה אונקלוס בלשון "וצלי"- ויתפלל.
בשני המקרים ה"צועק" מצפה למענה מהיר, מאחר והשעה דוחקת ולכן אינו יכול להמתין ולבקש צרכיו בדרכים השגרתיות ובכל זאת ההבדל בין משה לבין העם הוא גדול: אצל ב"י אין תפילה ויעד ברור ואף לא בקשה מוגדרת היטב אלא כעין זעקה של ילד חסר אונים ואילו אצל משה הבקשה מוגדרת היטב והצפייה בכל מקרה היא למענה מיידי ומהיר.
וַיּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל-משֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ (יד,טו)
וַיִּצְעַק אֶל-יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָֹ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (טו,כה)
וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי (יז,ד)
יציאת מצריים היתה מלווה ללא ספק בהרבה המולה, ,רעש וצעקות שהרי לא בכל יום יוצא עם שלם המונה כמה מליונים ממצרים (ולמעשה ע"פ המדרש מעולם לא חמק עבד ממצרים) .אל מול הצעקות החוזרות ונשנות בפרשה ניצבת טענתו של משה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון",אך האם צעקתם של ב"י לה' זהה לצעקתו של משה? נביא את תרגומו של אונקלוס לכל אחת מהצעקות:
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה תרגום: וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְ-יָ
מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ תרגום: קַבֵּלִית צְלוֹתָךְ מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְלוּן
וַיִּצְעַק אֶל-יְ-ה-וָ-ה תרגום: וְצַלִי קֳדָם יְ-יָ
וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל-יְ-ה-וָֹ-ה תרגום: וְצַלִי משֶׁה קֳדָם יְ-יָ
צעקתם של ב"י כבר נשמעה קודם :
כשה' מתגלה למשה הוא אומר לו בין השאר:
וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו תרגום: וְיָת קְבֶלְתְּהוֹן שְׁמִיעַ קֳדָמַי מִן קֳדָם מַפְלְחֵיהוֹן אֲרֵי גְלֵי קָדָמַי יָת כֵּיבֵיהוֹן (שמות ג,ז;תרגום אונקלוס שם)
בכך מתייחס הקב"ה לזעקה-צעקה-שועה שעלתה מפיהם של ב"י כמתואר קודם לכן:
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב,כג)
כשבני ישראל צועקים , צעקתם נובעת מתוך חוסר אונים, מהקרביים, צעקה זו מגיעה עד כסא הכבוד אע"פ שאיננה תפילה ואינה תכליתית, זהו יותר אינסטיקט של עם שלם הצועק אל אלוקיו ולכן מתרגם זאת אונקלוס בלשון "זעקה" או "קובלנה".הקב"ה מקשיב וקולט את הצעקות הללו ומתחיל תהליך הגאולה ממצרים אך עם הגיעם לים סוף הקב"ה מודיע למשה שאין עוד צורך בצעקות של ב"י, זוהי עת המעשים ולכן "דבר אל ב"י ויסעו".לעומת זאת הצעקה של משה כולה תפילה סדורה וברורה, אינה נובעת מחוסר אונים אלא מרצון להיענות מהירה ולכן מתרגמה אונקלוס בלשון "וצלי"- ויתפלל.
בשני המקרים ה"צועק" מצפה למענה מהיר, מאחר והשעה דוחקת ולכן אינו יכול להמתין ולבקש צרכיו בדרכים השגרתיות ובכל זאת ההבדל בין משה לבין העם הוא גדול: אצל ב"י אין תפילה ויעד ברור ואף לא בקשה מוגדרת היטב אלא כעין זעקה של ילד חסר אונים ואילו אצל משה הבקשה מוגדרת היטב והצפייה בכל מקרה היא למענה מיידי ומהיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה