פקודי: עשיית דבר ה'

18 פעמים בפרשת פקודי חוזרים ביטויים המעידים כי מלאכת המשכן נעשתה בדיוק כפי שציווה משה.
15 פעמים "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה" ו-3 פעמים "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה". מה פשר החזרה המרובה על אותו הדבר, לכאורה מספיק היה לכתוב זאת פעם אחת בפסוק המסכם ?

וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה:(לט,א)
וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (לט,ה)
וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה: (לט,ז)
וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (לט,כא)
פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (לט,כו)
וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה(לט,כט)
וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (לט,לא)
וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ (לט,לב)
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה (לט,מב)
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (לט,מג)
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה (מ,טז)
וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (מ,יט)
וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה:(מ,כא)
וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה: (מ,כג)
וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה:(מ,כה)
וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (מ,כז)
וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה(מ,כט)
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה: (מ,לב)

ע"פ הדעה שהמשכן הוקם בצל חטא העגל ומרכיביו באן לכפר על חטא נורא זה של העם, הרי שכל אחד מהמוטיבים והעניינים המוזכרים אודות המשכן מהווה נדבך בכפרה זו.נעמוד הפעם רק על החזרה המרובה אחרי הביטוי "כאשר ציוה ה'" המאפיינת את כל פרשת פקודי.בעל "בית הלוי" בפירושו על התורה נותן לחזרה זו טעם מובהק הקשור בעניין העגל וז"ל:
"וכיון דעיקר חטאם בעגל היה מה שרצו להתחכם מעצמם לעשות ע"פ ידיעתם וחכמתם מעשה אשר לא נצטוו עליו ולזה במעשה המשכן שבא לכפר נאמר על כל מה שעשו "כאשר צוה ה'" כלומר דהגם דבצלאל היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץוהיה יודע רמזים וסודות במלאכתו עם כל זה במלאכתו היה כל כוונתם כאשר ציוה ה' ונתכוונו רק לעשות ציוויו ורצונו יתברך לא משום שהשכל של עצמם מחייבם לעשות כן ,וזהו שכיפר להם על חטא העגל"
(בית הלוי,פרשת כי תשא)
יוצא אם כן שחטא העגל שהיה חריגה בוטה וברורה מציווי ה' אשר נבעה מתוך העמדת שיקול הדעת של העם מעל לכל ניתן לכפרה ע"י עשיית המשכן תוך כדי ביצוע דקדקני ומלא של דבר ה' בכל פרט ופרט ועל עניין מהותי זה באה ללמדנו החזרה המרובה על הביטוי "כאשר ציווה ה'". ממילא מובנת היטב ברכתו של משה לאחר שראה שאכן כך נעשה:
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה"
שהרי הוא היה זה ששבר את הלוחות והביע כעסו של העם וכעת משראה שאכן חזרו בהם וביצעו את דבר ה' במלואו הרי שממילא הם ראויים לקבל ממנו את ברכתו.

כי תשא: עליות וירידות

חטא העגל הינו אחד משני החטאים הגדולים ומהפורסמים ביותר של ב"י במהלך 40 שנות נדודיהם במדבר, יחד עם חטא המרגלים אשר עליו נענשו ב"י ביתר חומרה.הנפילה הגדולה של ב"י אחרי ההתרוממות האדירה במהלך התגלות ה' במתן תורה מעוררת באופן טבעי את האימרה " מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".המוטיב החוזר ונשנה של עלייה מחד וירידה מאידך חוזר ונשנה בכל סיפור החטא:

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם

אי ירידתו של משה בזמן כפי שחיב אותו העם הוא השורש לכל המתרחש אחר כך.העםםנמצא במעלה גבוהה אך נזקק לחפץ מוחשי כדי לעבוד את ה' ולכן מבקשים להם את העגל שיחליף את מי שהעלה אותם ממצרים ואף העלה אותם למדרגת עובדי ה'.הם מעלים עולות לעגל המחליף את משה ורואים בו כמי שהעלה אותם למעמדם הנשגב.אם שורש החטא החל משום שבושש משה לרדת הרי שירידתו למטה היא גם תחילת הכפרה שכן מעשיו של משה בירדו הם שבירת הלוחות,השמדת העגל והריגת החוטאים מהעם.משה היורד אל העם נמצא במדרגה עליונה יותר מאשר העם המעלה עולות לעגל שכביכול העלה אותם ממצרים.מה שחותם את מעשה חטא העגל הוא עלייתו של משה בשנית כדי להשלים את תהליך התיקון של החטא.פתחנו באי ירדת משה וחתמנו בעלייתו בשנית ללמדנו שגם עליה וגם ירידה יכולים להביא לתיקון והצלה ובלבד שהם משמשים אמצעי להשגת מטרה זו.