לשורש ידע שתי הוראות שונות במקרא: מצד אחד הידיעה הפיזית הקשורה לרוב בידיעה הגופנית/מינית וכמו שראינו כבר בסיפור גן עדן "והאדם ידע את חווה אישתו" ומצד שני הידיעה השכלית, גם זו מוזכרת בסיפור עץ הדעת :"והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע".מוטיב הידיעה מופיע בפרשה שמונה פעמים אותן ניתן לחלק לשתי קבוצות ע"פ 2 הוראות השורש י.ד.ע :
הידיעה השכלית, המובאת בכל המקרים כידיעה של ה' ולא של האדם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט...." (בר' יח,יט( "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" (בר' יח,כא(
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹקים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת.... (בר' כ,ו( כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי (בר' כ"ב,י"ב) והידיעה הגופנית המוזכרת רק בסיפור סדום ומובאת בכל המקרים בהקשר של ידיעה מינית אסורה :
וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בר' י"ט,ה) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם (בר' י"ט,ח) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ (בר' י"ט,לג) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ (בר' י"ט,לה) בכל הקשור בידיעה השכלית מצד ה' יש אי נוחות בעת קריאת הדברים שהרי לומר שה' יודע נשמע כאמירה מיותרת שכן ידיעתו של ה' היא אבסולוטית ואינה בגדר מצב משתנה ומהו אם כן החידוש באמירה שכזו ועל כן יש לפרש לדעתי את כל ארבעת המקרים בהם מוזכרת ידיעה כפועל הנסוב על אלוקים ע"פ האופן בו פירש רש"י את הדוגמא הרביעית וז"ל: "כי עתה ידעתי- מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות העולם התמהים מה היא חיבתי אצלך"(בר' כ"ב,יב) כלומר, ידעתי בהוראה של הודעתי. הידיעה המוחלטת של ה' הופכת לידיעה של בני האדם במעגל אותו בוחר ה' להפיץ את אותה ידיעה , כך גם כאשר ה' מודיע ומפרסם לאברהם את אשר הוא עומד לעשות לסדום,וכן כאשר הוא מודיע לעולם כולו את אשר קורה בסדום ע"י הענשתם בעונש יוצא הדופן וכך גם במעשה אבימלך ושרה כאשר מה שהיה ידוע רק לאבימלך אודות נקיון כוונותיו הופך לנחלת הכלל.הידיעה האלקוית הופכת לידיעה של בני אדם וזו משמעות הפועל ידע המשוייך לה'. מצד שני, מובאת הידיעה בסיפור סדום בהקשר של ידיעה אסורה: גילוי עריות ומשכב זכור. אנשי סדום רוצים לדעת את המלאכים, אורחיו של לוט ורש"י מפרש שכוונתם למשכב זכור, כך גם עם הצעתו המזעזעת מבחינה מוסרית של לוט המוכן ששתי בנותיו הבתולות אשר איש לא ידע אותן מינית ימסרו להמון השפל הצובא על דלת ביתו ובלבד שלא יפגעו באורחיו . כך גם כאשר בנותיו שלו שוכבות עימו והוא אינו יודע על כך, כאן אמנם הידיעה היא הכרתית אך מעשה השכיבה עצמו הוא כמובן ידיעה גופנית ויש כאן מעין אמירה אירונית שמצד אחד בנותיו יודעות אותו במעשה השכיבה בעוד הוא כביכול אינו יודע על כך בהיותו שיכור מן היין שהשקוהו ( וחז"ל דווקא דייקו משינוי המילה ובקומו באיות שונה בערב הראשון הושני שלוט ידע גם ידע ורק עשה עצמו כמי שאינו יודע). מה הקשר בין שתי סוגי הידיעה המוצגים בפרשה? בכל ידיעה יש משום קירבה והכרה של השני, בין אם גופנית ובין אם שכלית.במקרה שלנו הידיעות מייצגות שתי קצוות מנוגדות וקיצוניות.הידיעה הטהורה ביותר היא ידיעה אלוקית , במקרה שלנו ידיעה שאלוקים הופך אותה לידיעת האדם.הידיעה השפלה ביותר היא הידיעה הפיזית האסורה, ידיעה שהתורה אסרה מפורשות כשמכב זכור וכגילוי עריות. העובדה ששני סוגי הידיעה מוצגים כאן בכפיפה אחת באים לחדד והמחיש עד כמה יש בידי האדם את הפרשות לבחור בין הטוב והרע, בין הידיעה הנשגבת לזו השפלה וזהו פשט הדברים בפרשת בראשית " והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, ידיעה "טובה" מול ידיעה "רעה". והבחירה החופשית, כרגיל, בידי האדם.
הידיעה השכלית, המובאת בכל המקרים כידיעה של ה' ולא של האדם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט...." (בר' יח,יט( "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" (בר' יח,כא(
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹקים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת.... (בר' כ,ו( כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי (בר' כ"ב,י"ב) והידיעה הגופנית המוזכרת רק בסיפור סדום ומובאת בכל המקרים בהקשר של ידיעה מינית אסורה :
וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בר' י"ט,ה) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם (בר' י"ט,ח) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ (בר' י"ט,לג) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ (בר' י"ט,לה) בכל הקשור בידיעה השכלית מצד ה' יש אי נוחות בעת קריאת הדברים שהרי לומר שה' יודע נשמע כאמירה מיותרת שכן ידיעתו של ה' היא אבסולוטית ואינה בגדר מצב משתנה ומהו אם כן החידוש באמירה שכזו ועל כן יש לפרש לדעתי את כל ארבעת המקרים בהם מוזכרת ידיעה כפועל הנסוב על אלוקים ע"פ האופן בו פירש רש"י את הדוגמא הרביעית וז"ל: "כי עתה ידעתי- מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות העולם התמהים מה היא חיבתי אצלך"(בר' כ"ב,יב) כלומר, ידעתי בהוראה של הודעתי. הידיעה המוחלטת של ה' הופכת לידיעה של בני האדם במעגל אותו בוחר ה' להפיץ את אותה ידיעה , כך גם כאשר ה' מודיע ומפרסם לאברהם את אשר הוא עומד לעשות לסדום,וכן כאשר הוא מודיע לעולם כולו את אשר קורה בסדום ע"י הענשתם בעונש יוצא הדופן וכך גם במעשה אבימלך ושרה כאשר מה שהיה ידוע רק לאבימלך אודות נקיון כוונותיו הופך לנחלת הכלל.הידיעה האלקוית הופכת לידיעה של בני אדם וזו משמעות הפועל ידע המשוייך לה'. מצד שני, מובאת הידיעה בסיפור סדום בהקשר של ידיעה אסורה: גילוי עריות ומשכב זכור. אנשי סדום רוצים לדעת את המלאכים, אורחיו של לוט ורש"י מפרש שכוונתם למשכב זכור, כך גם עם הצעתו המזעזעת מבחינה מוסרית של לוט המוכן ששתי בנותיו הבתולות אשר איש לא ידע אותן מינית ימסרו להמון השפל הצובא על דלת ביתו ובלבד שלא יפגעו באורחיו . כך גם כאשר בנותיו שלו שוכבות עימו והוא אינו יודע על כך, כאן אמנם הידיעה היא הכרתית אך מעשה השכיבה עצמו הוא כמובן ידיעה גופנית ויש כאן מעין אמירה אירונית שמצד אחד בנותיו יודעות אותו במעשה השכיבה בעוד הוא כביכול אינו יודע על כך בהיותו שיכור מן היין שהשקוהו ( וחז"ל דווקא דייקו משינוי המילה ובקומו באיות שונה בערב הראשון הושני שלוט ידע גם ידע ורק עשה עצמו כמי שאינו יודע). מה הקשר בין שתי סוגי הידיעה המוצגים בפרשה? בכל ידיעה יש משום קירבה והכרה של השני, בין אם גופנית ובין אם שכלית.במקרה שלנו הידיעות מייצגות שתי קצוות מנוגדות וקיצוניות.הידיעה הטהורה ביותר היא ידיעה אלוקית , במקרה שלנו ידיעה שאלוקים הופך אותה לידיעת האדם.הידיעה השפלה ביותר היא הידיעה הפיזית האסורה, ידיעה שהתורה אסרה מפורשות כשמכב זכור וכגילוי עריות. העובדה ששני סוגי הידיעה מוצגים כאן בכפיפה אחת באים לחדד והמחיש עד כמה יש בידי האדם את הפרשות לבחור בין הטוב והרע, בין הידיעה הנשגבת לזו השפלה וזהו פשט הדברים בפרשת בראשית " והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, ידיעה "טובה" מול ידיעה "רעה". והבחירה החופשית, כרגיל, בידי האדם.
