אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (א,מט)
וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה: (ב,לג)
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: (ג,יב)
וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ג,מא)
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה:(ג,מה)
לאורך כל פרשת במדבר חוזר שוב ושוב נושא התבדלותם של הלוים מתוך בני ישראל.אין הם נספרים יחד עם בני ישראל אלא בספירה ייחודית להם , בטווח גילאים שונה ועם הדגשה שהם שייכים לה'.מה טיבה של הפרדה זו בינם לבין שאר העם? וממה היא נובעת?
ההבנה הפשוטה היא שספירתם של בני ישראל נועדה לצורך מניית יוצאי הצבא ולכן נמנו "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל" ואילו הלויים שאינם משרתים בצבא נמנים פעם אחת מגיל חודש ע"מ לערוך השוואה כמותית בינם לבין בכורות ישראל ופעם שניה הם נספרים בכל משפחה ומשפחה "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"(ג,ד) לשירותם בצבא יש אופי שונה שכן הכוונה לעבודת המקדש ולכן הם נמנים בנפרד.ע"פ זאת, ניתן להבין את הדברים באופן עמוק יותר כבאים להצביע על הבדל עמוק ומהותי בין אופיו של שבט לוי לבין אופיים של שאר השבטים.הבדל זה בא לידי ביטוי באופנים הבאים:
1.לא נשתעבדו במצרים כמובא ברש"י,שמות ה,ד:
לכו לסבלתיכם. לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי...
2.ברית המילה נשמרה אצלם באופן עקבי כמפורש ברש"י,דברים,לג,ט:
ובריתך ינצרו. ברית מילה, שאותם שנלדו במדבר, וישראל לא מלו את בניהם, והם היו מולין ומלין את בניהם.
3.לא באו בצבא אלא שרתו בקודש
4.לא ירשו נחלה בא"י
א.בזכות מה זכו לכל זאת?
בזכות פסוק אחד:
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַ-י-ה-וָ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב,כו)
הנכונות לעשייה היא טוטאלית, מקיפה את כל השבט ללא יוצא דופן ועל כך ניתנו לו כל התפקידים הגדולים אותם עליו לקיים.
ב.היכן בא לידי בטוי ההבדל בין 2 הקבוצות?
הלווים הם שומרי הברית הקנאים לדבר ה' וממילא מגלים גדלות רוח בהסכמתם להצטרף למלחמת החורמה בעגל.
מצד אחד הלויים אינם שותפים לסבל של העם- לא בשעבוד, לא בהתייצבות לצבא שכן ה' פטרם מזה,
ומצד שני בגלל שאין להם נחלה הרי הם חיים כל הזמן בזהות תלושה, לא מחוברת לקרקע.מה תפקידם בכך?
במקומות רבים אנו מתוודעים לתפקידים של הלויים כמלמדי התורה את העם:
וּלְלֵוִי אָמַר ... יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל (דברים ל"ג,ח-י)
תפקיד זה מתברר דווקא בברכתו של משה ולא בדברי יעקב לבניו שם פנה אל לוי ושמעון כיחידה אחת.לוי הוכיח בקנאותו לה' בעת מעשה העגל שגם מעשהו בדינה נבע ממניעים טהורים גרידא ובשל ההחלצות המוחלטת של כל השבט לכך , זכו לקבל את ההנהגה הרוחנית של העם שהרי התוכנית המקורית היתה שעובדי המקדש יבואו מכל השבטים ומכל המשפחות כך שיהיה ביזור דמוגרפי ולא גיאוגרפי , ומשטעו הבכורות ולא התייצבו לימין משה בעת פקודה עבר התפקיד לשבט מפוזר גיאוגפית אך מוגדר היטב מבחינה דמוגרפית,הפיזור של עובדי המקדש עבר ,אם כן,מפיזור דמוגרפי לפיזור גיאוגרפי.
בדבריו על פרשת במדבר,הרב שרקי אומר ששבט לוי אוצר בתוכו בא"י את האופי של נדודי העם במדבר בעצם היותו נודד בין השבטים בעת שהייתם בארץ.הוא משמר משהו מן הגלותיות והנדודים של ב"י ב-40 שנותיהם במדבר סיני.עכ"ד.
לעניות דעתי, כאשר ב"י משמרים את התורה והמצוות, הנדודים נותרים טמונים באופיו המפוזר של שבט לוי אך כאשר אין הם עושים רצונו של מקום אזי אותה גלותיות שהיתה אצורה אצל הלויים מתפרצת החוצה ומוליכה את כל העם- לגלות ומעניין שדווקא בגלות השיוך השבטי של כל העם הולך לאיבוד והיחידים שמצליחים לשמר את שיוכם לשבט הם בני שבט לוי והכהנים שבהם.דווקא מי שאצר את הנדודים בליבו הוא זה שהשכיל לשמר גם את שיוכו השבטי לאורך כל שנות הגלות.בעת שעם ישראל על אדמתו תפיקדם של ב"י לשמור על התורה עבורו וכשב"י אינם על אדמתם תפקידם לשמר את עם ישראל (ע"י שמירת הזהות שלהם ושיוכם לשבט לוי) בשביל שימור והצלת התורה.
וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה: (ב,לג)
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: (ג,יב)
וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ג,מא)
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה:(ג,מה)
לאורך כל פרשת במדבר חוזר שוב ושוב נושא התבדלותם של הלוים מתוך בני ישראל.אין הם נספרים יחד עם בני ישראל אלא בספירה ייחודית להם , בטווח גילאים שונה ועם הדגשה שהם שייכים לה'.מה טיבה של הפרדה זו בינם לבין שאר העם? וממה היא נובעת?
ההבנה הפשוטה היא שספירתם של בני ישראל נועדה לצורך מניית יוצאי הצבא ולכן נמנו "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל" ואילו הלויים שאינם משרתים בצבא נמנים פעם אחת מגיל חודש ע"מ לערוך השוואה כמותית בינם לבין בכורות ישראל ופעם שניה הם נספרים בכל משפחה ומשפחה "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"(ג,ד) לשירותם בצבא יש אופי שונה שכן הכוונה לעבודת המקדש ולכן הם נמנים בנפרד.ע"פ זאת, ניתן להבין את הדברים באופן עמוק יותר כבאים להצביע על הבדל עמוק ומהותי בין אופיו של שבט לוי לבין אופיים של שאר השבטים.הבדל זה בא לידי ביטוי באופנים הבאים:
1.לא נשתעבדו במצרים כמובא ברש"י,שמות ה,ד:
לכו לסבלתיכם. לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי...
2.ברית המילה נשמרה אצלם באופן עקבי כמפורש ברש"י,דברים,לג,ט:
ובריתך ינצרו. ברית מילה, שאותם שנלדו במדבר, וישראל לא מלו את בניהם, והם היו מולין ומלין את בניהם.
3.לא באו בצבא אלא שרתו בקודש
4.לא ירשו נחלה בא"י
א.בזכות מה זכו לכל זאת?
בזכות פסוק אחד:
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַ-י-ה-וָ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב,כו)
הנכונות לעשייה היא טוטאלית, מקיפה את כל השבט ללא יוצא דופן ועל כך ניתנו לו כל התפקידים הגדולים אותם עליו לקיים.
ב.היכן בא לידי בטוי ההבדל בין 2 הקבוצות?
הלווים הם שומרי הברית הקנאים לדבר ה' וממילא מגלים גדלות רוח בהסכמתם להצטרף למלחמת החורמה בעגל.
מצד אחד הלויים אינם שותפים לסבל של העם- לא בשעבוד, לא בהתייצבות לצבא שכן ה' פטרם מזה,
ומצד שני בגלל שאין להם נחלה הרי הם חיים כל הזמן בזהות תלושה, לא מחוברת לקרקע.מה תפקידם בכך?
במקומות רבים אנו מתוודעים לתפקידים של הלויים כמלמדי התורה את העם:
וּלְלֵוִי אָמַר ... יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל (דברים ל"ג,ח-י)
תפקיד זה מתברר דווקא בברכתו של משה ולא בדברי יעקב לבניו שם פנה אל לוי ושמעון כיחידה אחת.לוי הוכיח בקנאותו לה' בעת מעשה העגל שגם מעשהו בדינה נבע ממניעים טהורים גרידא ובשל ההחלצות המוחלטת של כל השבט לכך , זכו לקבל את ההנהגה הרוחנית של העם שהרי התוכנית המקורית היתה שעובדי המקדש יבואו מכל השבטים ומכל המשפחות כך שיהיה ביזור דמוגרפי ולא גיאוגרפי , ומשטעו הבכורות ולא התייצבו לימין משה בעת פקודה עבר התפקיד לשבט מפוזר גיאוגפית אך מוגדר היטב מבחינה דמוגרפית,הפיזור של עובדי המקדש עבר ,אם כן,מפיזור דמוגרפי לפיזור גיאוגרפי.
בדבריו על פרשת במדבר,הרב שרקי אומר ששבט לוי אוצר בתוכו בא"י את האופי של נדודי העם במדבר בעצם היותו נודד בין השבטים בעת שהייתם בארץ.הוא משמר משהו מן הגלותיות והנדודים של ב"י ב-40 שנותיהם במדבר סיני.עכ"ד.
לעניות דעתי, כאשר ב"י משמרים את התורה והמצוות, הנדודים נותרים טמונים באופיו המפוזר של שבט לוי אך כאשר אין הם עושים רצונו של מקום אזי אותה גלותיות שהיתה אצורה אצל הלויים מתפרצת החוצה ומוליכה את כל העם- לגלות ומעניין שדווקא בגלות השיוך השבטי של כל העם הולך לאיבוד והיחידים שמצליחים לשמר את שיוכם לשבט הם בני שבט לוי והכהנים שבהם.דווקא מי שאצר את הנדודים בליבו הוא זה שהשכיל לשמר גם את שיוכו השבטי לאורך כל שנות הגלות.בעת שעם ישראל על אדמתו תפיקדם של ב"י לשמור על התורה עבורו וכשב"י אינם על אדמתם תפקידם לשמר את עם ישראל (ע"י שמירת הזהות שלהם ושיוכם לשבט לוי) בשביל שימור והצלת התורה.
